<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה. ופרשנו בגמרא בו' דרכים. הא'. בחולין שנעטה"ק ולא אצטרוכי לן לפרושי אליבא דהלכתא. הב' והג'. פירשו אביי ורבא בכותי לאביי בישראל עע"ג מותר לכתחלה לרבא אפילו יוצא ונכנס ואע"ג דתניא כוותייהו ליתא כדגרסינן [ה' ע"ב] א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי אמר ריב"ל משום בר קפרא ר"נ וב"ד נימנו וגמרו על שחיטת כותי ואסרוהו ואפילו ישראל עע"ג קבליה מיניה ר"ז ואפי' רב אמי ורב אסי דאכלו אחר גזירה חזרו וגזרו עליהם דר' יצחק בר יוסף שדרי' ר' אבוהו לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא א"ל אין כאן (שמורה) [שומרי תורה] הלך ר"י בר יוסף וסיפר דברים לפני ר' אמי ור' אסי ולא זזו משום עד שעשאום נכרים גמורים וכן הלכתא, ודין כותי הכי כתב ר' אלפס פ"ק דגיטין. (ה"ד) [הד'] פרשה רב אשי [ג' ע"א] בישראל מומר הכל שוחטין ואפילו ישראל מומר לאכול נבלות לתיאבון וכדרבא דאמר רבא מומר לאכול נבלות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ואע"ג דעלתה בקושיא בכולן ששחטו הלכה כרבא דהא מסייע ליה [ד' ע"ב] מתניתן דלקמן הכל שוחטין ואפי' כותי ואפי' ישראל מומר ומסקנא מומר לאותו דבר, ושנויא מומר לע"ג וכדרב ענן ליתא דהא איתותב [ה' ע"א], ועוד דקי"ל דחמורה ע"ג שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה, וה"ה לחילול שבת בפרהסיא, ומדרב ענן ליתא (ל)שנויא דשני' מעיקרא שנויא היא, והלכתא כרבא ומומר לאכול נבלות לתיאבון מותר לאכול משחיטתו וה"ה מומר לאכול חלב ודווקא בדק אבל לא בדק לא דמטרח לא טרח ואיהו נמי לא מהימן ואם לא בדק ונמצאת סכינו יפה מותר ואי ליתא לסכין אפילו אחרים רואין אותו שחיטתו פסולה, ודווקא לתיאבון אבל להכעיס מועד לנבל הוא ואפילו נמצאת סכינו יפה אסור, והיכא דאחרים רואין אותו אית מ"ד שחיטתו כשרה, ומסתבר כיון דמועד לנבל הוא ה"ה כשחיטת כותי וא"י דאפי' ישראל עע"ג פסולין וע"כ ל"פ רב אחא ורבינא [הוריות י"א ע"א] במומר להכעיס ח"א מין הוא וח"א מומר הוא ה"מ לעניין יי"נ ולענין מורידין ופליגו במומר לד"א אי הוה מומר לדבר אחר או לא אבל במומר להכעיס דכ"ע מומר הוא לאותו דבר כרשע דחמס שהוא רשע לעדות ממון. החמישי פריש רבינא [ג' ע"ב] כל המומחין אעפ"י שאין מוחזקין שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע ה' שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר ואם לאו אסור דל"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. הששי לישנא בתרא דאמר ה"ק הכל שוחטין כל המוחזקין שוחטין מוחזקין אעפ"י שאין מומחין כגון ששחט לפנינו שתים ושלש פעמים ולא נתעלף אבל אם לא שחט ב' ג"פ לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. (א') [איכא] מרבוותא מאן דפריש כל"ק דרבינא וכתב רב אלפסי ז"ל היכא שראה א' ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו כשרה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דתניא לקמן הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשליח צא ושחוט והלך (ויצא ושחט) [ומצא שחוט] חזקתו שחוט אלמא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ואי ק' לך הא דאר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה התם כגון דאתיליד ביה ריעותא [בסכין] כלומר בהמה בחייה בחזקת איסור אמ"ה עומדת ואם נולד בה ספק ריעותא [אסורה] ול"ד לספק שהה ספק דרס דאמר כל ספק בשחיטה פסול דוודאי לא דריס דרוב מומחין. ומסתבר ראה דקאמר רבינו לא דייק דהיכא שראה א' ששחט ואזל ליה לעלמא אפי' ללישנא קמא דרבינא דבעי מומחין כשרה כדגרסינן [ג' ע"ב] וכולן ששחטו אהאי אילימא אחש"ו עלה קאי [וכו'] אלא אשאין מומחין בבדקו אותו סגי דליתא קמן למיבדקיה וכי [אין] אחרים רואין אותו ואיתא לקמן ולא ידעינן אי גמיר אי לא ללישנא קמא דרבינא מומחה בעי ואעפ"י שמוחזק בודקין אותו וללישנא בתרא לא בעי וכיון דמוחזק לא צריך למבדקיה. ואע"ג דאין אחרים רואין אותו שחיטתו כשרה וא"כ ל"ל ראה. ודקאמר רבינו דאזיל ליה לעלמא ל"ד [דכיון] דס"ל רוב מאש"מ הן אפי' איתא קמן קאמר. מדאמרינן כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כלומר ל"ת אם שחט בודקין אותו דאפי' איתא קאמר ל"צ למיבדקיה ומדאמרינן נמי בלישנא בתרא דרבינא אם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה ש"מ מדאמר הכי תו לא צריך בדיקה ואע"ג דאיתא קמן, מיהו מסתברא כמאן דפ' מומחין הן וסוגיא דשמעתא הכי אזלי דאמר רב [י"ב ע"א] ראה א' ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור ופרכינן ה"ד אי דידע ביה דגמיר ל"ל ראה אי דידע דלא גמיר פשיטא אלא דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצויין א"ש מומחין הן מי לא תניא מצא תרנגולת שחוטה בשוק חזקתו שחוט ש"מ מלתא פסיקתא הכי היא. ועוד דר"נ קאי כוותיה דאמרינן אר"נ ב"י לא דכ"ע רמא"ש מומחין הן ובבית כ"ע ל"פ וכו'. והלכך היכא דשחיט ולא ידעינן אי גמיר אי לא אע"ג דאיתא קמן א"צ למבדקיה. והא דאר"י א"ש [ט' ע"א] כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואוקים כגון ששחט לפנינו ב' ג"פ דווקא דידעינן ביה דלא גמיר ואע"ג דמוחזק אסור דזימנא דישהה וידרוס ולא ידע אבל אי לא ידעינן ביה אי גמיר אי לא קי"ל רוב מצויין א"ש מומחין הן. ודק"ל לרבינו הא דקי"ל בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כיון דרובא דאורייתא אזלינן בתר רובא ובכשרות נשחטה וסמוך מיעוטא לחזקה ל"ל דכיון דרוב מומחין הן ליכא חזקה דאיסורא וליכא למיסמכינהו אהדדי דהא בתר שחיטה אזלא חזקת דאיסור אמ"ה דאי בתר שחיטה אשכחן חזקה הל"ל סמוך מיעוטא לחזקה אלא השתא דנשחטה ל"ל הכי. ואיצטריך לברורי אי בעינן מוחזקין אי לא דהא רבינא ס"ל מומחין הן בעינן מוחזקין ורבינו אלפסי לא פי' אי הלכה כרבינא בלישנא בתרא או לא, ומסתברא דהלכתא כרבא ואביי ורב אשי ורבה בר עולא דס"ל מומחין ולעלופי לא חיישינן כדאמרינן במסקנא דשמעתא כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרי מומחין אין שאין מומחין לא רוב מומחין הן להך לישנא דאמרי מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישינן, הלכך מומחין ומוחזקין הן ואפי' ליתא [אוצ"ל "איתא"] קמן דליבדקיה כשרה. ותו גרסינן בראה א' ששחט ה"ד אי דידע דלא גמיר לימא רמאשמ"ה ש"מ דלא בעינן מוחזקין. (והא דאר"י א"ש כל טבח שא"י ה' שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואוקי כגון ששחט לפנינו ב' ג"פ דוקא דידעינן ביה דלא גמיר ואע"ג דמוחזק אסור דזמנין דשהה ודרס ולא ידע אבל אי לא ידעינן בי' אי גמיר או לא רוב מצויין א"ש מומחין הן ודק"ל לרבינו) והלכך אי משתכח חיותא או עופא ולא ידע אי אשתחיט שפיר כשרה דרוב מצויין א"ש [אוצ"ל "ומוחזקין"] מומחין הן ודווקא בעיר שרובה טבחי ישראל כדמוכח בפ' אלו מציאות [כ"ד ע"ב] אבל בעיר שרובה א"י לא. ודווקא דאשתכח בביתו דישראל אבל באשפה אסור כדגרסינן הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים ר"י אוסר ור"ח מתיר ומסקנא בבית כ"ע ל"פ דשרי באשפה שבשוק כ"ע ל"פ דאסור כ"פ באשפה שבבית וכו' ומסתברא דהלכה כר"י וכדתי' ר"נ, ורבינו יעקב דאמר אבדו דווקא דמאן דשחטו סבר ייאוש בעלים היא אבל מצאו אימר דבעה"ב היא ואזרקי' לא דייק לן מדתני רישא הרי שמצא תרנגול שחוט בשוק והא דקתני אבדו אורחא דמילתא קתני. וגרסי' נמי [ב"מ כ"ד ע"ב] מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירו וכו'. ואתה מוצא בהלכה ד' דרכים. הא'. ידעינן דגמיר אע"ג דלא מוחזק מותר לשחוט לכתחלה ולעלופי ל"ח כדרבה בר עולא וכרבא ורב אשי דפליגו אדרבינא. השני. ידעינן ביה דלא גמיר אע"ג דמומחה [אוצ"ל דמוחזק] אסור לאכול משחיטתו מדר"י א"ש ואוקים ששחט לפנינו ב' ג"פ מ"ד הא אתחזק קמ"ל וקי"ל כוותיה ואית מרבוותא דאמר לית הלכתא כוותי' משום דפסק הלכתא כל"ק דרבינא דאמר (מוחזקין אעפ"י שאין מומחין) [מומחין אע"פ שאין מוחזקין] ולאו מילתא היא כדפרישית. הג'. לא ידעינן אי גמיר אי לא אי מומחה [אוצ"ל מוחזק] אי לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואפי' אית קמן לא בדקינן דרוב משא"מ ומוחזקין הן כדפרישית. הד'. ידעינן ביה דלא גמיר (ואמרינן) [ואחרים] רואין אותו מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה מר' חייא בר אשי א"ר ראה א' ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה ואסקינן דידע דלא גמיר וכגון ששחט לקמן חד סימן שפיר דאמרינן האי איתרמויי איתרמי ליה ואידך שמא שהה שמא דרס ולא מתכשרי אא"כ ראהו מתחלה ועד סוף וכן הלכתא.
ונשים ועבדים שיודעין הל' שחיטה שוחטין לכתחלה דתנן [זבחים ל"א ע"ב] כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בנשים ובעבדים ובטמאים ובלבד שלא יהא טמאים נוגעים בבשר ואעפ"י שאין אחרים רואין אותן חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד שחיטתן פסולה ואם אחרים רואין כשרה דיעבד אבל לכתחלה אפי' אחרים רואין אותן אין שוחטין כדגרסינן שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה כלומר אפי' אחרים רואין אותן. ודווקא שא"י לשחוט אבל יודע לשחוט ואחרים רואין אותן שוחטין לכתחלה כדתניא בסוכה [מ"ב ע"ב] קטן היודע לשחוט אוכלין משחיטתו. אמר ר"ה והוא שגדול עע"ג. וחרש שאמרו דווקא שאינו שומע ואינו מדבר. כדגרסינן [חגיגה ב' ע"ב] חרש שדברו חכמים בכ"מ זה שאינו שומע ואינו מדבר. ותניא מדבר ואינו שומע זה חרש. שומע ואינו מדבר זה אלם. זה וזה ה"ה כפקח לכל דבריהן. והלכך מדבר ואינו שומע. שומע ואינו מדבר. לכתחלה לא ישחוט. ואם שחט שחיטתו כשרה. כדגרסינן בברכות [ט"ו ע"ב] מחלוקת בק"ש, אבל בשאר מצות ד"ה יצא. ותנ"ה לא יברך ברהמ"ז בלבו. ואם בירך יצא. וגרסינן בתרומות [פ"א מ"א] חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה. השיכור והערום והאלם והסומא ובעל קרי וגרסינן בירושלמי ערום ובעל קרי מפני הברכה ואית מ"ד מדבר ואינו שומע שוחט לכתחלה ולא נהיר. וערום ובעל קרי אין שוחטין לכתחלה מפני הברכה והאידנא דבטלי לטבילותיה בעל קרי שוחט לכתחלה ואפי' לרבוותא דאמרי לא בטלי' לטבילותי' אלא לד"ת אבל לתפלה לא. ומסת' דטבילותא במנהגא תליא מילתא כדגרסי' בירושלמי ואתינא לה בשער מילה. ושיכור אית דמדמו ליה לסומא ולכתחלה לא ישחוט ומסת' דמותר לכתחלה. וה"ה כשוחט בלילה ואבוקה כנגדו כדתניא [עירובין ס"ה ע"א] שכור מקחו מקח וממכרו ממכר. כללו ש"ד ה"ה כפקח לכ"ד ודווקא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע ה"ה כשוטה לכ"ד ואפי' דיעבד שחיטתו פסולה. ושוטה כדאיתא במס' חגיגה [ג' ע"ב] היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע כסותו. ותניא נמי איזה שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו. וקי"ל כר"י דאמר אפילו בא' מהן והוא דקעביד ליה דרך שטות. וקטן עד י"ג שנים ויום א' לזכר ויב"ש ויום א' לנקבה.
